מידעו"ס - ביטאון העובדים הסוציאליים - יוני 2020 - גיליון 92

א אנחנו כבר יודעים לא מעט על משבר הקורונה. אנחנו יודעים שהווירוס פגע, וממשיך לפגוע, במיליוני בני אדם ברחבי העולם וגורם למותםשל עשרות אלפים. ההשלכות הבריאותיות, החברתיות והכלכליות של הווירוס ערערו את ביטחונם הפיזי והכלכלי של מאות מליונים, יצרו מתח בין קבוצות חברתיות ובתוך משפחות ותרמו לבדידותם החברתית של רבים. בישראל, כמו במדינות רבות בעולם, משפחות החיות בעוני נפגעו קשה יותר מאחרות בגלל היעדרן של רשתות ביטחון ומערכות תמיכה מספיקות, בגלל הצפיפות ותנאי המחייה הדלים ובגלל החששות הגוברים לגבי מקורות פרנסה בעתיד. זאת ועוד, הן הראשונות הסובלות מהפער הדיגיטלי המתרחב. בקרב זקנים ומי שסובלים ממוגבלות פיזית ונפשית, במיוחד מי שחיים במוסדות, הבדידות וחוסר האונים גברו מאוד עם המגבלות שהוטלו על מפגשיהם עם בני משפחה ומערכות תמיכה. לצד כל אלה, אנחנו עדים בתקופת המשבר גם לגילויי סולידריות, הקרבה העצמית והתנדבות בקרב יחידים וקבוצות על כל הקשת החברתית, בהיקף שלא היכרנו זה זמן רב. הדבר נכון לגבי יחידים ומשפחות הנרתמים לסייע לסביבתם המידית, אך גם למי שהם אינם מכירים ואף שונים מאוד מהם. הוא נכון גם ביחס למסגרות החברה האזרחית, המספקות סיוע ותמיכה לרבים מאוד שמתקשים להתמודד חומרית או נפשית עם המשבר. כך הדבר גם לגבי אנשי מקצוע בתחומי הבריאות והרווחה, שהפכו את המושג "עושים לילות כימים" לממשי ביותר. צוותי הרפואה הפועלים בבתי החולים ובמערכות הבריאות בקהילה זוכים לשבחים על פועלם במאבק בנגיף, ובדין, אולם הדבר תקף לא פחות באשר לעובדות ולעובדים הסוציאליים, אשר ממשיכים - אם מביתם ואם בשטח - לשמור על קשר עם משתמשי השירות ומספקים למשפחות וליחידים סיוע חיוני בהתמודדות עם המצוקות שהם חווים. העדויות הרבות על התפקיד הקריטי שממלאות עובדות סוציאליות בבתי החולים, בהוסטלים ובמסגרות הקהילתיות האחרות, כמו גם במחלקות לשירותים חברתיים ובשירותים הממלכתיים והחוץ־ ממשלתיים, מלמדות, למי ששכח, עד כמה אנשי המקצוע הללו חיוניים ומחויבים. לצִדם, במוסד לביטוח לאומי ובמשרד הרווחה עוסקים פקידים ואנשי המקצוע בהתמודדות עם המעמסה האדמיניסטרטיבית והארגונית האדירה של תפעול המערכות החברתיות החיוניות - וגם הם ראויים להערכה. המשבר הזה גם לימד אותנו לא מעט על מערכות הרווחה והביטחון הסוציאלי שלנו. מצד אחד, קשה לדמיין (אלא אם כן מסתכלים על ארצות־הברית ומדינות ללא תשתיות באפריקה) את החיים במשבר ללא מערכות מדינות הרווחה וללא התערבות המדינה במקומות הרבים מאוד שהשוק החופשי כשל בהם במתן מענה לצרכים של רבים כל כך. איפה היינו ללא מערכת בריאות ממלכתית ומפותחת, ללא דמי אבטלה המספקים הכנסה לכמעט מיליון בני אדם וללא מערך של שירותי רווחה מקומיים, המגיע לזקוקים ביותר לסיוע בקהילה? מצד שני, גם למדנו על המשמעויותשל מערכות הסובלות ממשאבים מוגבלים מדי, מתקינה מועטה מדי, מתנאי עבודה ירודים ומאחריות מתמעטת של המדינה. ההשלכות של השקעות מצומצמות מדי במערכות חיוניות של מדינת הרווחה לאורך שנים רבות כבר ניכרו בצמצומים שחווינו בשנה שקדמה לפרוץ המשבר, אך בעת המשבר הן נחשפו במלוא חדותן. אנחנו נתקלים בתכניות ביטחון סוציאלי שהתנאים לזכאות בהן מדירים קבוצות רבות מדי ומקשים על נגישותם של רבים מהזכאים, ושהסיוע שניתן בהן נמוך מדי ולתקופת זמן קצרה. אנשים שנכנסו למשבר עם מערכות תמיכה מועטות ועם רשת ביטחון שהחורים בה רבים, או שהסיוע שהיא מעניקה מצומצם, סובלים במיוחד, ולחלוטין לא ברור מה יהיה כאשר תקופת הזכאות שלהם תפוג. זה נכון לגבי מי שחיים בעוני, אך גם לגבי מאות אלפי המובטלים שנפגשו עם מציאות כלכלית קשה זו לראשונה בעת המשבר הנוכחי. לעומת כל מה שאנחנו יודעים על ההווה, הידע לגבי העתיד הרבה פחות ברור. האם המשבר עומד להסתיים בקרוב, או שמא זו רק הפוגה? אם חריפות המשבר הבריאותי תיחלש, מה יהיו פני המשק ושוק העבודה בחודשים הקרובים ובשנים הבאות? כמה מובטלים יהיו, ועד כמה יתרחבו הפערים החברתיים? מי ייפגע? כיצד המערכת הפוליטית תתנהל? האם נחזור במהרה לעסקים כרגיל או שצפויה תפנית? בעוד התשובות לשאלות הללו לוטות בערפל, ברור כי בעתיד הנראה לעין נהיה עדים לשיעורי אבטלה גבוהים ולמצוקה קשה בקרב קבוצות רבות באוכלוסייה. אנחנו צפויים גם למגבלת משאבים משמעותית ולמאבקים גדולים על האופן שבו יתנהלו הכלכלה ומערכות המדינה. המשבר לימד אותנו, ואת הציבור כולו, על חשיבותן המכרעת של מערכות ציבוריות של רווחה, בריאות וביטחון סוציאלי. הוא גם חשף את ההשלכות הקשות של מדיניות חברתית שהזדרזה לצמצם את אחריות המדינה והעדיפה שוק חופשי פרוע מדי ומסים נמוכים מדי על פני הגנה חברתית ראויה. על כן, בתקופה המצפה לנו לא די יהיה להפעיל בצורה מיטבית את מערכות הרווחה והביטחון הסוציאלי הקיימות; חיוני יהיה לדאוג לכך שמערכות מדינת הרווחה יספקו מענה הרבה יותר טוב לתושבים ויתמודדו טוב יותר עם עוני, אי־שוויון וחוסר ביטחון חברתי. מבט לאחור מלמד שבכל הקשור למדינת הרווחה, משברים שימשו גורם מדרבן לשינויים דרמטיים במערכות החברתיות - ובדרך כלל לטובה. התהליכים לקראת הקמת מדינת הרווחה במדינות העולם החלו בעקבות המשבר הכלכלי הגדול של שנות השלושים של המאה העשרים. ה"ניו דיל" בארצות הברית ו"בית העם" (שהיה הבסיס למדינת הרווחה השוודית) צמחו בעקבות הצורך למצוא מענה לאבטלה ההמונית ולעוני המדכא שאפיינו את המשבר הזה. עובדים סוציאליים דוגמת פרנסיס פרקינס והארי הופקינס בארצות־ הברית וגרדה מאיירסון בשבדיה מילאו תפקידי מפתח בהתפתחות זו. כעשור לאחר מכן, ההרס במלחמת העולם השנייה, כמו גם הסולידריות שהיא יצרה, היו הבסיס להקמת מדינות הרווחה במדינות המערב. דו"ח בוורידג', מעין מפת דרכים למדינת הרווחה, פורסם עוד בימי המלחמה בבריטניה. עם סיום המלחמה, הבוחרים במדינה זו העיפו את גיבור המלחמה, ראש הממשלה ווינסטון 10 מרחוב דאונינג צ'רצ'יל, והעדיפו על פניו את קלמנט אטלי, איש מפלגת הלייבור שהבטיח להקים מדינת הרווחה בבריטניה. הוא גם קיים את הבטחתו. גם בהיסטוריה הקצרה של מדינת הרווחה בישראל אפשר לזהות את תפקידו המרכזי של משבר. הכוונה היא למיתון של אמצע שנות מקרב העובדים, 12% גרם לאבטלהשל 1967 השישים, שבתחילתשנת רבים מהם בני המעמד הבינוני. מלחמת ששת הימים אמנם סיימה את המשבר הכלכלי אך לקח המיתון נלמד, וכבר בסוף שנות השישים הונחו היסודות למדינת הרווחה בישראל. זו קמה בתחילת שנות השבעים, בעקבות מאבק הפנתרים השחורים ועבודת ועדת מומחים שהקימה ראש הממשלה דאז, גולדה מאיר. לא ברור, כמובן, אם גם המשבר הנוכחי יסתיים בעיצוב מחדש של מדינת הרווחה בישראל ובתיקון המגבלות והכשלים שבה. מצב משברי הוא לא התנאי היחיד הנדרש לתיקון מערכות הרווחה והביטחון על המשב ר . . . | ג'וני גל | 10