2024 , אוגוסט 104 מידעו"ס ס״מידעו ביטאון העובדות והעובדים הסוציאליים 2024 אוגוסט || 104 גיליון ואז בא בעלי ואמר לי: "תעשי להם עדן" או - איך נלחמתי באנטישמיות בכנס בבולוניה אנדי איפרגן 9 ׳ עמ || "הבת שהייתה ואיננה עוד" בין אובדן ללידה מחדש - חוויותיהם.ן של הורים לנוער טרנס בקבוצה טיפולית ליאת אוזנה, עומרה 14 ׳ עמ || לוי־חזן התמודדות עם דילמות אתיות במחנה שורה מנקודת מבטו של עובד סוציאלי: אוטואתנוגרפיה אתית יהונתן פיאמנטה, 47 ׳ עמ || פליקס קפלן משבר כקרקע לצמיחת חדשנות צילום: גיא שמואלי
| תואר שני בגרונטולוגיה: מדעי הזקנה - תוכנית לימודים בינתחומית העוסקת בחקר וטיפול באוכלוסיית הגיל השלישי באמצעות שילוב ייחודי של קורסים ממדעי החברה וממדעי החיים. תואר שני בגרונטולוגיה: מדעי הזקנה מעניק כלים לטיפול באוכלוסיית הגיל השלישי בתחומי רווחה, בריאות, רפואה מונעת, שיקום ועוד. לימודי גרונטולוגיה: מדעי הזקנה מיועדים לבוגרי מדעי החברה ומדעי החיים, עבודה סוציאלית, פסיכולוגיה, סיעוד, ובעלי מקצועות הבריאות אשר מעוניינים להתמקצע בחקר הזיקנה ולהשתלב במגוון תפקידים כגון: ניהול בתי אבות, מרכזים סיעודיים, ניהול מרכזי יום, מכוני מחקר בתחום הביולוגיה של הזקנה והגרונטולוגיה. חדש! מגמת "טיפול בזקנים" הכוללת שילוב ייחודי של קורסים יישומים. במסגרת המגמה תלמדו כיצד לקדם תקשורת טובה עם המטופל הזקן, ועקרונות חשובים באבחון וטיפול. הלימודים במגמה אינם מעניקים הסמכה או רישיון לעסוק כמטפלים בתחום, בוגרי המגמה יוכלו להמשיך ללימודי תעודה בפסיכותרפיה במגוון בתי ספר. היום. משפיעים על המחר, biu.ac.il *9392 : מוקד המידע לשירותך תואר שני בלימודי גרונטולוגיה: מדעי הזקנה מקצוע לעתיד של כולנו אוניברסיטת בר-אילן מזמינה אותך להבין את הגיל השלישי ולהתפתח מקצועית. ההרשמה פתוחה! ניתן ליצור לפרטים נוספים ולהרשמה 03-5317297 | 03-5317010 קשר תוכנית הלימודים משלבת פרונטלי זום + מדעי החיים מדעי החברה
2024 , אוגוסט 104 מידעו"ס אם הנך עובד.ת סוציאלי.ת העובד.ת בתחום הבריאות, החינוך או הטיפול, זה התואר השני שיוסיף לך את הרובד הנכון לשדרוג הידע והקריירה קריירה מיוחדת יכולה להתפתח רק במכללה האקדמית הדסה תואר שני היחיד בארץ בהתפתחות הילד עם צרכים מיוחדים ייחודיות תוכנית ייחודית מסוגה בארץ בהובלתו של פרופ' אשר אור-נוי רלוונטיות תעסוקתית הידע והניסיון הדרושים לניהול מערכות רב מקצועיות המטפלות בילדים עם צרכים מיוחדים גמישות מירבית יום בשבוע למשך שנתיים קורסי בחירה + מלגה למתאימים ₪ 5,000 ע"ס , ירושלים 1114 , ת.ד. 37 הנביאים
תוכן המערכת ד״ר עדי פכטר־אלט - יו”ר המערכת איה אלמוג זקן - עורכת משנה אהובה אוברשטיין, ד"ר שלי אינדאגו־ונדה, ד"ר עפרה ארן, ד״ר לירון בן־עזרא, מיטל ויסמן־צברי, ד"ר מאיר חובב, נחום מיכאלי, ד״ר עמית צריקר, ד"ר עינב שגב, ד"ר ארנה שמר מו״ל האגודה לקידום העבודה הסוציאלית 62098 , ת”א 93 רח’ ארלוזורוב ,03-6921180 . טל 054-6921148 www.socialwork.org.il [email protected] הפקה "דבר פלוס" - מבית "דבר העובדים בארץ ישראל בע"מ" [email protected] מודעות ניו יורק ניו יורק (ישראל) בע”מ צילום השער גיא שמואלי עריכת לשון נעמה דותן עיצוב גרפי מבט. עיצוב. שינוי. | עיניים גדולות לתשומת לבכם - כדאי לבדוק מראש כל תוכנית לימודים, השתלמות וקורס המוצעים לכם על ידי המפרסמים ולברר אם הם מוכרים ע"י האיגוד לצורך גמול השתלמות. אשנב לפעילות ואז בא בעלי ואמר לי: "תעשי להם עדן" או - איך נלחמתי באנטישמיות בכנס בבולוניה אנדי איפרגן 9 דבר יו״ר האיגוד ענבל חרמוני 7 דבר יו״ר המערכת עדי פכטר־אלט 6 מן השדה "הבת שהייתה ואיננה עוד" בין אובדן ללידה מחדש - חוויותיהם.ן של הורים לנוער טרנס בקבוצה טיפולית ליאת אוזנה, עומרה לוי־חזן 14 2024 אוגוסט || 104 גיליון
[email protected] : כתובת המייל של המערכת מן השדה פרקטיקת מיצוי זכויות מודעת־הקשר במערכת החינוך המיוחד במגזר החרדי נילי צפר 22 מן הכנס ילדים במלחמה הכנס הבין־לאומי המקוון לשיתוף שיטות מיטביות ) בנושא: Best Practice( עבודה חינוכית ופסיכו־ סוציאלית עם ילדים בגיל הרך בהקשר של מלחמה מתמשכת באוקראינה ובישראל יולי חרומצ'נקו, יאן סרדצה 57 אשנב לפעילות יחסים וגבולות במחקר פעולה משתף: שיח על פגיעה מינית בקרב סטודנטים חרדים לעבודה סוציאלית דניאל ווייסהוט, יצחק בקר 35 מן השדה מאבחנה לפרקטיקה - מיזם משתלבים מענה טרומי לקידום מרכזי יום רונית דיניץ, מילנה בן שמחון 29 אשנב לפעילות - "טעם המלחמה" מערכת היחסים עם האוכל בתקופת המלחמה אלינה ויימן, ג'וליה גוזמן 40 מן המחקר התמודדות עם דילמות אתיות במחנה שורה מנקודת מבטו של עובד סוציאלי: אוטואתנוגרפיה אתית יהונתן פיאמנטה, פליקס קפלן 47 מן הכנס "השנה, גבולות היכולת נמתחו מעבר לקצה" פרס "קידום עבודה סוציאלית פורצת דרך ע"ש אורה גילבר" וציון לשבח הוענקו בבית הנשיא לעו"ס אנדי איפרגן ולעו"ס מרים פברשטיין איה אלמוג־זקן, עדי פכטר־אלט 55
ד"ר עדי פכטר־אלט || דבר יו״ר המערכת קוראות וקוראים יקרים, בימים של שיח מלחמה, חירום וגבורה, חשוב להזכיר לעצמנו שגבורה היא לא רק בשדות קרב; היא גם לבחור לעשות מעשה יוצא דופן, חדשני ואחר בנקודות משמעותיות של חיינו האישיים, המקצועיים והחברתיים; לנסות, באופן יזום ומתוך אומץ מוסרי ואתי - לפתור עוול, להקל על קושי, לחולל שינוי. גיליון זה עוסק בגיבורות ובגיבורים, עובדות ועובדים סוציאליים, שגבורתם ביוזמה ובחדשנות; שמצאו דרכים ייחודיות להגביר את הטוב, בעצמם ובאחרים, ובכך אפשרו ל"עולם", לכולנו, לזוז קדימה ולצמוח מתוך משבר. חשבתי להפנות בדבריי זרקור אל שניים ממעשי גבורה אלה, אך ככל שניסיתי לבחור מבין המאמרים או הכותבים המוצגים בגיליון - כך הבנתי שהבחירה היא בלתי אפשרית. ביני לביני, ניסיתי לתעדף גבורה אחת על פני האחרת, אך ככל שהפכתי בכך התחדדו לי הייחודיות, האומץ והחדשנות שהביא עימו כל אחת ואחד מהם. אציין כאן את עו"ס אנדי איפרגן, שכבר בשעות הראשונות של שבעה באוקטובר, במיון בסורוקה, זיהתה את הצורך במענה נפשי מיידי לפצועים ולצוותים ופעלה לעשות את המיטב. "בסך הכול רציתי למנוע מהם את ", אמרה. בהמשך בחרה להוסיף טיפול מיני PTSD ה־ לפצועים עוד בשלב השיקום הראשוני, כי "זה הרי חלק משמעותי בחיים ובשיקום". על מעשיה באותם ימים קשים זכתה אנדי בפרס ע"ש אורה גילבר לעבודה סוציאלית פורצת דרך, שהוענק לה על ידי נשיא המדינה, אך בחירותיה האמיצות לא הסתכמו בכך: בהמשך עמדה שוב בפני בחירה אישית מאתגרת, ומתוך תחושת שליחות ואמונה בדרך החליטה להציג את נושא הפגיעות המיניות והאונס שאירעו בשבעה באוקטובר בכנס מטפלים מיניים בבולוניה. "אותי אף אחד לא ישתיק", אמרה, ודיברה באומץ לב מול קהל גדול, בחלקו עוין כלפי ישראל, כלפי ישראלים וכלפי האמת על שבעה באוקטובר. ובקצרה: עשתה להם עדן גולן... אומץ לב מסוג אחר ניתן לפגוש בכתיבה האוטו־אתנוגרפית של ד"ר יהונתן פיאמנטה וד"ר פליקס קפלן על התמודדות עם דילמות אתיות במחנה שורה. פיאמנטה בחר לשתף בדילמות המורכבות שהתמודד איתן כעו"ס במחנה שורה, ואשר שינו את מציאות חייו האישית והמקצועית. "השגרה הסדורה והערכים המנחים אותה נצבעו באי־ודאות ובחוסר אונים נוכח ההתמודדויות המקצועיות המורכבות", כתב. יחד מתעדים השניים דילמות קשות סביב חוויות האובדן והשכול, לראשונה מפריזמה אתית. במאמרם של ד"ר דניאל ווייסהוט ויצחק בקר תוכלו לקרוא על אומץ ליבם של סטודנטים מהמגזר החרדי, שבחרו לדבר על פגיעות מיניות ועל הצורך לשנות את אופן הטיפול בהן. הם בחרו לא להמשיך לסגור את הנושא מאחורי "דלתות הקהילה" אלא להשמיע קול - ועוד בשיתוף פעולה עם מרצה חילוני! מאמרה של עו"ס נילי צפר מספר על פרויקט ייחודי וחדשני של הנגשת זכויות לקצבת נכות כללית של המוסד לביטוח לאומי בקרב תלמידות החינוך המיוחד שנים. המאמר עוסק ביכולת לגבור על 18 שמלאו להן חסמים רבים - אישיים, קהילתיים וביורוקרטיים, כדי לאפשר לתלמידות ליהנות מיותר עצמאות ובחירה בדרכן כנשים בוגרות. האם הורים לנוער טרנס, אשר מתמודדים ביום־יום עם הפער שבין ציפיות אישות וחברתיות לבין ההכרה בילדיהם "החדשים" - אינם גיבורים בבחירתם לצאת מהארון ולהאיר חוויות ייחודיות וקשיים אישיים? כל זה לא היה קורה ללא התהליך הטיפולי המשמעותי שעברו, אשר סיפק תמיכה, הזדהות ולמידה. על התהליך מספרות העו"סיות ליאת אוזנה ועומרה לוי־חזן. וטעמה של מלחמה: המלחמה הפנימית והחיצונית בדחף לאכול; בדחף להאכיל את הפחדים. מאמרן של עו"ס אלינה ויימן וד"ר ג'וליה גוזמן פותח צוהר ראשוני אל השפעות מלחמת "חרבות ברזל" על התכנים הקשורים במערכת היחסים עם האוכל בתקופת המלחמה, כפי שהם עולים בוועדות טרום ניתוח בריאטרי. אומץ הוא גם הבחירה להתבונן בפרויקט דגל דוגמת מרכזי יום לנשים וגברים על רצף ההתמכרויות, להציף את נקודות החולשה שבו, להתעמק בהן וליזום מענה חדשני שיתמודד איתן. דוגמה כזו אנו רואים במאמרן של עו"ס רונית דיניץ ועו"ס מילנה בן שימחון, העוסק בהקמת קבוצת "משתלבים". גבורה היא גם היכולת לקשור בין שתי מלחמות - באוקראינה ובישראל - למען הילדים שנפגעו בהן. לבחור להביא את התכנים באופן חדשני, בכנס מקוון, ולחשוף )Best Practice את העולם כולו לשיטות מיטביות ( לעבודה חינוכית ופסיכו־סוציאלית עם ילדים בגיל הרך בהקשר של מלחמה מתמשכת, כאשר לאורך כל הכנס מרחפת הבחירה להאיר; העוצמה והאומץ לצמוח מתוך המשבר ולהעצים את הטוב על פני התסכול, הייאוש והסבל. על כך כתבו יולי חרומצ'נקו וד"ר יאן סרדצה. בתקווה לחזרת כל חטופינו, חיילינו ותושבינו לבתיהם, ולהגעתנו, כחברה, לשלב ההתחדשות! ד"ר עדי פכטר־אלט 6
עו״ס ענבל חרמוני || דבר יו״ר האיגוד עובדות ועובדים יקרים, 300־ בעת כתיבת הדברים, אנו מציינים יותר מ ימים שבהם החטופים שלנו נמקים במנהרות של עזה. הלב מסרב להאמין, וגם לראש קשה לתפוס. אנו מייחלים לשובם. לצד זה, מאות אלפי אנשים עדיין עקורים במדינתם, חייהן של משפחות רבות עמדו מלכת כי מי מבני המשפחה נמצא במילואים כבר כעשרה חודשים, יש הרוגים, יש פצועים ויש הרבה שנפגעו בנפשם ובחוסנם. אני יודעת כי את כל פיסות השברים הללו אתן אוספות בידיים מיומנות, בעדינות ובמקצועיות. אני גם יודעת ששולחן העבודה של כולכן מלא מאוד. מלא מדי. שאנחנו לא באמת מצליחים להגיע לכל מי שצריך אותנו ושתוכניות מניעה הפכו, לצערי, לסוג של פריבילגיה כמעט בלתי מושגת בשירות הציבורי בישראל. על רקע זה, נראה לעיתים מאתגר להתכנס לחשיבה על קדמה וחדשנות - הנושא שנבחר לגיליון מידעו"ס הנוכחי. עם זאת, לצד הצורך בהישרדות, השטח מצליח להפתיע אותי בכל פעם מחדש, כאשר היצירתיות והתשוקה לחולל שינוי בקהילה, במשפחה או אצל היחיד, גוברות על תלאות היום־יום המציפות. אני סבורה כי עיסוק בחדשנות מסייע גם לעובדות ולעובדים עצמם בהתמודדות עם השחיקה והסיזיפיות היום־יומיות, וזו סיבה נוספת לשאוף לכך. תקיים האגודה 2024 בספטמבר 25-24 בתאריכים לקידום העבודה הסוציאלית בישראל כנס מקצועי גדול, מעניין ומכובד בבנייני האומה בירושלים, תחת הכותרת: "כעוף החול: מטראומה לצמיחה - עבודה סוציאלית בעולם משתנה". זהו זמן להתכנס יחד, ללמוד איש מרעותו, לאכול טוב, ליהנות ממופעים שונים ומהרצאות וסדנאות מחכימות ומעשירות. את כל הפרטים על הכנס - תעריפים, תכנים והסדרי הרשמה, תמצאו באתר הכנס: https://ws.eventact.com/socialwork מספר המקומות מוגבל, אנא מהרו להירשם. 31-11 צוות האיגוד יוצא לחופשה מרוכזת בתאריכים . הסדרי כוננות של הצוות, לטיפול 2024 באוגוסט במקרים דחופים בלבד כגון מקרי אלימות ושימועים, יישלחו בתפוצת האיגוד סמוך למועד היציאה לחופשה. בברכת קיץ לא לוהט מדי, בטוח ונעים, שלכן/ם בסולידריות, ענבל 7
עבודה סוציאלית בעולם משתנה כ"א-כ"ב אלול התשפ"ד | 24-25.09.2024 בנייני האומה, ירושלים להרשמה היכנסו לאתר ws.eventact.com/socialwork : 'עשייה ששווה כתיבה'מזמינים אתכם למושב מידעו"ס בכנס: 13:30-14:45 בין השעות 24.9.24 הרצאות המושב: ד"ר עו"ס | קווים מנחים לכתיבת מאמר מקצועי מחזון לפרסום - לפרוץ את מחסום הכתיבה - .1 , עורכת משנה מידעו"סעו"ס איה אלמוג זקן, יו"ר מערכת מידעו"ס; עדי פכטר אלט על כתיבה אקדמית ואישית ברקע ארועי שבעה 'למצוא את המילים לאחר שהן נגמרות' - .2 טלי זכאל-פאר)MSW(עו"ס | באוקטובר | התקדים של הכרה וטיפול בהתעללות נפשית ורוחנית 'איך פירקנו את הכת הירושלמית'- .3 , מנכל"ית המרכז הישראלי לנפגעי כתות וסטודנטית לעבודה סוציאלית.רחל ליכטנשטיין על תהליך כתיבה מלווה לפרויקט פורץ דרך בהקמת דיור מוגן ראשון בעולם 'דיור כפרי'- .4 , מדר"צ באגף הרווחה רהטעו"ס חסן רמילי | במגזר הבדואי
ואז בא בעלי ואמר לי: "תעשי להם עדן" או - איך נלחמתי באנטישמיות בכנס בבולוניה , או אולי ביוני, או באפריל... 2023 אי שם במאי ||| 2023 אינני יודעת לומר, כי כל דבר שקרה לפני אוקטובר מסתכם, כך נדמה, במילה "אז". אז אי אז, תכננתי לנסוע EFS - European Federation of עם חברה לכנס ה־ , האיגוד האירופי לסקסולוגיה, שאיט"ם, Sexology האגודה הישראלית לטיפול מיני, חברה בו. כבר פנטזנו על שבוע יחד באיטליה, עם אוכל טוב, שופינג וחברה טובה. מה יכול להיות רע? אבל אז הגיעה השבת השחורה והכנס התפוגג לחלוטין , חברה אחרת שאלה 2023 מהזיכרון, עד שבנובמבר אותי אם אני רוצה להיות שותפה להצגה בפאנל בנושא בבולוניה. אמרתי שכן, EFS מיניות וטראומה בכנס ה־ אבל בלי לקלוט שזה מחייב אותי, למעשה, גם לנסוע לשם... היא כתבה לי בווטסאפ: "אבל זה בבולוניה, וזה אומר שתצטרכי לטוס לשם ולשתות יין ולאכול פסטה"... עניתי לה שכרגע פסטה ויין ואיטליה נשמעים כמו סרט מדע בדיוני, והוספתי, בהומור השחור האופייני לי: "אבל פיתחתי מיומנות חדשה, להודיע לחיילים שאין להם רגל". בסוף עניתי בחיוב, וכך נפתחה הקבוצה עם השם הסקסי: "פאנל טראומה בולוניה". האמת היא שבולוניה וטראומה נראו לי כמו מונחים סותרים לגמרי, אם כי אחרי סיור מודרך בבולוניה, לאחר שלמדתי מעט על ההיסטוריה שלהם, כבר פחות. אבל זה לסיפור אחר. קבוצתנו החדשה, ואם יורשה לי לומר - האיכותית - כללה ארבע מטפלות מיניות מוסמכות, חברות הפאנל העתידי: ד"ר מיכל לוריא, גינקולוגית; יו"ר איט"ם ויו"ר הפאנל, ד"ר טל פלג שגיא, פסיכולוגית קלינית; ברדיו שודרה כתבה על ארגון נשים שמכחיש את מעשי האונס המזעזעים , ובאותו רגע כתבתי: "תגידו, 7/10־ ב לא נראה לכן לא הגיוני שיהיה סימפוזיון על טראומה ולא נדבר על מעשי אונס כתוצאה ממלחמה?" אנדי איפרגן כשבועיים לאחר מכן, בנסיעה עם בעלי גל לבקר את בתנו ששוב סגרה שבת (לא זוכרת באיזה בסיס זה היה, פרט לכך שבוודאות זה לא היה הבסיס ששירתה בו, נחל עוז, כי כמו שכולנו יודעים ויודעות, כבר לא היה בסיס נחל עוז לחזור אליו). ברדיו שודרה כתבה על ארגון נשים כלשהו שמכחיש את מעשי האונס המזעזעים של , ובאותו רגע כתבתי בקבוצה: "תגידו, 7/10־ הנוח'בה ב טלי רוזנבאום, מטפלת זוגית; ואני - עו"ס מומחית בבריאות הנפש. שוחחנו על הנושאים שנציג, ואני אמרתי שהנושא שלי יהיה "מיניות לאחר טראומה עם נכות פיזית". את הנושא הזה אני מכירה היטב; אני עוסקת בו ומלמדת אותו. כשמיכל שאלה אם אנחנו רוצות להציג משהו בהקשר לטראומה הנוכחית, עניתי שאין לי מה להציג, שכן מן הסתם אף אחד מהפצועים עדיין לא הגיע לטיפול מיני. 9 עו"ס מומחית בבריאות הנפש. ראש צוות עבודה סוציאלית במערך לבריאות הנפש, המרכז | אנדי איפרגן [email protected] ." הרפואי "סורוקה אשנב לפעילות ||||
ןגרפיא | "ןדע םהל ישעת" :יל רמאו ילעב אב זאו לא נראה לכן לא הגיוני שיהיה סימפוזיון על טראומה ולא נדבר על מעשי אונס כתוצאה ממלחמה?" טל כתבה לי שלה כבר יש נושא, אבל אם אני רוצה, אני מוזמנת להציג את זה. עניתי לה: "רוצה זו מילה חזקה, אבל מישהי מאיתנו חייבת". באותו רגע, מבלי לדעת על מה אני הולכת לדבר או מה יש לי להציג בתחום, כתבתי להן שאני מחליפה נושא. הדבר היחיד שידעתי בוודאות הוא שכבר אז חברותיי המטפלות ואני התחלנו לשמוע בקליניקה, בקרב מטופלות שלנו, שורדות אלימות מינית קודמת, את הרה־אקטיבציה של הטראומות המיניות שלהן בעקבות הידיעות על מעשי האונס של החמאס והכחשתם על ידי ארגוני הנשים העולמיים. 7/10־ ב בימים ובשבועות שלאחר מכן, הראש היה עסוק מאוד בהרצאה; זאת שהחלטתי לתת מבלי להבין לקראת מה אני הולכת. תוך כדי העיסוק המחשבתי בנושא, הגעתי לכמה תובנות חשובות: התובנה הראשונה הייתה שהשימוש כאונס ככלי מלחמה איננו המצאה של החמאס. זהו כלי נשק שנמצא בשימוש משחר ההיסטוריה. פשע נגד נשים, שמושתק פעם אחר פעם והשלכותיו מגיעות הרבה מעבר לנשים שנפגעו; הן משפיעות על משפחות וקהילות שלמות. אם תרצו, זהו מפגן כוח של התוקפים, שנועד להוכיח עליונות. התובנה השנייה הגיעה מתוך התבוננות במה שקורה למטופלות שלנו, שחוו טראומה מינית בעברן. הן אינן מסוגלות להפסיק לצפות בסרטונים ולקרוא את העדויות, למרות ההבנה שזה עושה להן רע. הבנתי שהחיטוט בפצעים הוא חלק מהסימפטומטולוגיה הפוסט־טראומטית שלהן, מה שכמובן גורם להחמרה במצבן. אין מטפלת בנפגעות טראומה מינית מורכבת שאינה מכירה את המשולש של הילדה נפגעת גילוי העריות, האב המתעלל והאם השותקת. התובנה השלישית שלי הייתה שהדפוס המוכר לנו ברמה הפרטנית, משתחזר כאן לרמה העולמית: נשים ישראליות נאנסות על ידי חיילי החמאס וארגוני הנשים שותקים - במקרה הטוב, ומכחישים - במקרה הרע. האמירה הפמיניסטית שגדלתי עליה - "האישי הוא הפוליטי", מעולם לא הייתה כל כך רלוונטית מבחינתי. צילום: אנדי איפרגן. אלבום אישי 10 ||||
2024 , אוגוסט 104 מידעו"ס התובנה הרביעית והאחרונה הייתה שבעצם אני יודעת בדיוק איך תיראה ההרצאה שלי. ידעתי מה אני רוצה לומר וכיצד ההרצאה תהיה בנויה. החלטתי לשלב עדויות של מטפלות בשורדות טראומה מינית, חד פעמית או מתמשכת, ולשזור אותן כתמות מרכזיות העולות בטיפולים בנפגעות מאז שדווח על מעשי האונס ועל הכחשת ארגוני הנשים. הרגשתי שבהרצאה שלי אני נותנת קול לכל הנפגעות ומרימה את המסך ב"פול ווליום" ובכוח גם בפני כל מי שמסרבת לראות ולשמוע. לפאנל, או, במילים EFS אבל אז הגיע הסירוב של ה־ אחרות, מה שאני שמעתי היה: "גם אנחנו לא רוצים לשמוע". כתבתי פוסט זועם בפייסבוק, וטלי, חברתי לפאנל, תרגמה אותו לאנגלית ושיתפה בקיר שלה. היא תייגה את כולנו. שלוש חברות הפאנל האחרות מעורות הרבה יותר ממני באיגוד האירופי, ומהר מאוד הגיע הפוסט של טלי, דרך הקיר של מיכל, לחברה בוועדה המארגנת של הכנס. היא נפגעה מאוד מדבריי. אמרה שלא ידעה על הסירוב, שכן זו הייתה החלטה של הוועדה המדעית; שהטופס שלנו הגיע קטוע; שהיו הרבה מאוד הצעות להרצאות, והוא נפסל יחד עם הצעות רבות אחרות. לאוזניים שלי, הטענות שלה נשמעו עלובות למדי. מיכל, שמכירה היטב את הדמויות , בחרה להאמין לה. ואולי טוב שכך, EFS הפועלות ב־ שכן מאותו רגע התחיל שיח, שבסופו הוחלט לאשר את הפאנל. הייתה בקשה (שזה בעצם אומר "דרישה", אלא שהם אירופאים מנומסים) שניפגש איתם קודם. לדבריהם, הם רוצים להבטיח שהכנס יהיה "מקום בטוח" עבור כולם ולא ייווצר חיכוך בין החברים. לא נכחתי במפגש הזה. הבנתי שהם בחרו לתת לנו במה בזכות האמון שיש להם בנו, בעיקר במיכל ובטל שהם מכירים. ביקשו שלא נהיה פרובוקטיביות, ושנדבר על הבעיה בראיה עולמית. הסכמנו. היה לנו חשוב להגיע לשם ולקבל את ההזדמנות לדבר. ידעתי שבכל מקרה, אגיד בכנס את מה שתכננתי להגיד. בהמשך הודיעו לנו שמצרפים לפאנל שלנו יו"ר שותפה למיכל, או במילים אחרות - בייביסיטר שתשמור שלא נעשה שטויות. מיכל, שהיא הקול הדיפלומטי בינינו, אמרה שזה ייתן לפאנל תוקף בין־לאומי ולא רק ישראלי. אפשר להסתכל על זה גם כך, ואולי זה אפילו נכון. בכל מקרה, לשמחתי, בסופו של דבר זה לא קרה בכנס עצמו. הכנת ההרצאה לא הייתה פשוטה. אני, שניסיתי עד אז להימנע מתמונות, סרטונים ועדויות, מצאתי את עצמי קוראת, רואה ושומעת. חלמתי שאני נאנסת, מצב הרוח שלי היה "על הקרשים". ככל שהנסיעה קרבה, התחלתי יותר ויותר לחשוש מתגובות הקהל. לא ידעתי אם האולם יהיה ריק, כי אולי, בהתרסה, אף אחד לא יבוא, או שיהיה מלא עד אפס מקום אבל יצעקו לי בוז ויזרקו עליי עגבניות. לא ידעתי איך יעברו שלושת ימי הכנס ובאילו תגובות ניתקל. בראש, ניהלתי עם עצמי אין־ספור עימותים, שאלות עוינות ותשובות שאני יכולה לענות עליהן. בשם עדן גולן 20 ואז הגיע האירוויזיון, וילדה בת עלתה על הבמה ושרה את "הוריקן" - בדיוק, בעוצמה ותוך התעלמות מלאה ומעוררת התפעמות משריקות הבוז של הקהל. יום לאחר מכן, כששוחחתי עם גל על החששות שלי, הוא אמר לי: "תעשי להם עדן!" בום! כמה המשפט הזה קלע לצורך שלי (גל מצליח בכך הרבה פעמים, אבל אל תגלו לו, שלא יעלה לו לראש). במעין דמיון מודרך דמיינתי את עדן על במת האירוויזיון, ואז את עצמי (על במת הכנס, לא האירוויזיון...), עומדת ומרצה בקור רוח למרות ההפרעות, למרות העגבניות, למרות קריאות הבוז. המצגת כבר הייתה מוכנה באותו שלב, והחלטתי להוסיף את סמל החטופים בכל שקף. עוד החלטתי לענוד את סיכת החטופים על תג השם שלי, בדיוק כפי שאני עושה ב"סורוקה". הגענו לבולוניה יום לפני הכנס. בסופו של דבר לא נסעתי עם חברתי, שכן בתה בצבא והיא לא רצתה לנסוע (גם אני לא הייתי נוסעת במקרה כזה). נסעתי עם קולגה. טיילנו בעיר, אכלנו, קצת שופינג. כמעט כמו התכנון המקורי, רק בלי מצב רוח מתאים ועם חרדה. הכנס התחיל למחרת. בהרשמה קיבלתי את .ISRAEL , ומתחת לשמי - Andy Ifergane התג: ככה, באותיות גדולות. תהיתי מה תהייה תגובת האנשים לתג. לשמחתי, התגובות של מי ששוחחתי עימם היו אוהדות, אפילו ממשתתפים ממדינות כמו ספרד או טורקיה ובוודאי מהאמריקאים. שמעתי לא מעט תגובות אמפתיות לסבל שאנו עוברים, וזה היה מחמם לב. סקסולוגית טורקייה אף אמרה לי: "אני לא הממשלה שלי, אני מתעבת את ארדואן, אבל אם אגיד את זה בקול בטורקיה, יכניסו אותי לכלא". הכנת ההרצאה לא הייתה פשוטה. אני, שניסיתי עד אז להימנע מתמונות, סרטונים ועדויות, מצאתי את עצמי קוראת, רואה ושומעת. חלמתי שאני נאנסת, מצב הרוח שלי היה "על הקרשים" 11 ||||
ןגרפיא | "ןדע םהל ישעת" :יל רמאו ילעב אב זאו כל האמפתיה שבעולם לא עזרה לי לחשוש פחות בבוקר 9:00־ מההצגה, שהייתה אמורה להתחיל ב למחרת. עשיתי חזרה גנרלית מול שותפתי לחדר, והלכנו לישון. לא כל כך הצלחתי להירדם. עם כל הכבוד לדמיון המודרך של "עדן שרה בקור רוח", זה לא עזר לפנות בוקר ויתרתי. 4:00־ לי במיוחד לישון בלילה. ב התעוררה גם שותפתי, שהייתה גם היא מתוחה 5:00־ ב התייצבנו להקשיב להרצאה אחרת, 8:00־ בשבילנו. ב רק כדי להיות עסוקות במשהו. לאחר ההרצאה הלכנו לכיוון האולם. הוא התמלא אט אט. בשורה הראשונה, מול מיכל היו"ר, התיישב בחור עם כפייה בצבעי דגל פלסטין ולק על כל הציפורניים, אף הוא בצבעים ובצורה של דגל פלסטין. אני מציינת לעצמי שהבחור השקיע בלוק. מאוחר יותר חשבתי לעצמי שעם איך שהוא נראה, הנוח'בות היו רוצחים אותו לפני שהיו רוצחים אותי. אל מול הכפייה, אנחנו עם סיכות החטופים על התג, מוכנות להתחיל. האולם ממשיך להתמלא, עד שכבר אין מקום צילום: אנדי איפרגן. אלבום אישי לשבת. בשורה הראשונה התיישבו גם הבעלים של טל וטלי, מוכנים להגן עלינו במידת הצורך. עד כדי כך חששנו. הסדר נקבע כך שכל אחת מאיתנו תרצה בתורה, ולסיום נקיים פאנל של חצי שעה, שבו נשב יחד ונענה על שאלות. טלי עולה ראשונה. ההרצאה שלה היא בנושא כללי, . הקהל PTSD "ניטרלי" - הפרעות בתפקוד מיני ו־ מקשיב, היא לא מעוררת התנגדויות. אני שואלת את עצמי אם יקשיבו גם כשאני אדבר או יפריעו לי. ההרצאה שלי הרבה פחות "נעימה". טלי מסיימת לקול מחיאות כפיים, ואני עולה לבמה. רמות הקורטיזול שלי The Unspoken בשמיים. בשקף הראשון שם ההצגה: " Trauma: The Silencing of Rape as a Weapon " והשם שלי ומתחתיו, באנגלית: "סורוקה, of War מרכז רפואי אוניברסיטאי". הלוגו של סורוקה בצד אחד, סמל החטופים בצד השני. בקיצור - אותי אף אחד לא ישתיק. אני מרצה ברצף, אף אחד לא מפריע, דממה בקהל. אני רואה שמדי פעם מישהי יוצאת, אבל אני לא יודעת אם זה מתוך "אנטי", או שהנושא מעלה טריגר, או שסתם מישהי צריכה לשירותים. בסוף ההרצאה, גם לי מוחאים כפיים. אני קולטת שהבחור עם הכפייה רושם לעצמו הערות בקדחתנות. אני מתיישבת, ובכנות - לא במיוחד הצלחתי להקשיב להרצאה של טל. אני קולטת רק את התמונות של קיבוץ שרוף, תמונות של חטיפות, והעדות של עמית סוסנה. יופי, טל, היא נותנת בראש. אני מוצפת ומותשת ויודעת שעוד מעט טל תסיים ונתיישב מול פאנל. אני מתחילה להבין שטעיתי כשחשבתי שיפריעו לי לדבר ויקראו קריאות בוז. אחרי הכול, אלה אירופאים מנומסים. הם לא יפריעו לנו בהרצאות עצמן, אבל תכף טל תגמור לדבר ויושיבו אותנו מול כיתת היורים. אופס, סליחה, יושיבו אותנו בפאנל. גם אחרי ההרצאה של טל יש מחיאות כפיים. בואנה, הם מנומסים, האירופאים האלה. מיכל פותחת את הפאנל, מספרת מה קרה בישראל ועם מה אנחנו מתמודדים מאז. בהמשך היא 7/10־ ב פותחת את הדיון לשאלות מהקהל. כרגע, אני לא מסוגלת לראות את עצמי עונה למישהו. לשמחתי, טלי לוקחת את המיקרופון ועונה על השאלה הראשונה, שאני לא זוכרת מה היא הייתה. היא עונה ברוגע ובמקצועיות. בהמשך, מישהי עומדת ואומרת שחורה לה מאוד שהפאנל לא מאוזן, ושאנחנו לא מביאות את הסבל משני הצדדים. מחיאות כפיים סוערות מהקהל, שחלקו עומד על רגליו ומריע לוויקינגית שהעירה לנו. לשמחתי, הפעם טל לוקחת את המיקרופון. היא עונה בגבורה שהחמאס באותו יום לא הבחין בין יהודים, נוצרים ומוסלמים, הוא טבח בישראלים. כל הכבוד, לגבי התרומה של ההרצאה שלי לטיפול המיני, עניתי שאונס נוטה להיות מושתק, ושהתפקיד שלנו, כמטפלים ומטפלות מיניים, הוא קודם כול להאמין למטופלות שלנו, ללא קשר לדת, ללאום או למוצא שלהן, ושמחובתנו לשבור את השתיקה, להשמיע את קולן של הקורבנות שכבר אינן יכולות לדבר 12 ||||
2024 , אוגוסט 104 מידעו"ס טל! היא מספרת מה עבר עליה ועל משפחתה, על הסבל שלנו, על מה היא רואה בקליניקה. השאלה השלישית מכוונת ישירות אליי, שלושה ניחושים ממי. תשובה נכונה. הבחור עם הכפייה עובר על רשימותיו ברצינות רבה ופונה אליי. הוא מצטרף לוויקינגית בנושא הניטרליות. שוב מחיאות כפיים סוערות. הוא אומר שהבאתי עדויות רק מצד אחד, ושאני מתעלמת מהצד השני. עוד הוא אומר (זה צ'יט, חמוד שלי, אמרו לך שאלה אחת, למה שתיים ביחד?) שאני אמרתי, ופה הוא "מצטט" אותי, ש"מלחמה היא לא עניין של גזע או דת" (הבנת הנשמע לקויה?). ושאלה שלישית במחיר אחד - הוא שואל אותי מה התרומה של ההרצאה שלי לטיפול מיני, שכן ברור שזו הרצאה פוליטית והוא לא מבין מה הפואנטה. ופה כבר מגיע החלק שאני צריכה לענות. אין לי דרך להעביר את השאלה הלאה, כי הוא פנה ישירות אליי. אין איך להתחמק. לשמחתי, השעות רבות שהעברתי במהלך השבועות האחרונים בשאלות נוקבות אל עצמי, ושגם עניתי עליהן כחלק מהדרך שלי להתמודד עם החרדה, נושאות פרי. בקור רוח שלא ידעתי שיש לי, עניתי למר בחור עם הכפייה שקודם כול לא אמרתי שמלחמה היא לא עניין של דת או לאום. אמרתי שהשימוש באונס ככלי מלחמה הוא לא עניין של דת או לאום, שכן את מה לא הם המציאו; שלצערנו הרב 7/10־ שהחמאס עשו ב יש אפילו פה, בקהל, מטפלים ומטפלות שבמדינותיהם זה נעשה היום ובעבר. למשל אוקראינה היום, ובעבר צרפת, איטליה, ספרד ועוד. הנהונים מהקהל. בום! באשר לטענה שאני לא מביאה את הסבל של שני הצדדים, עניתי שאני יהודייה שחיה בישראל, ומאחר שהראיונות שעשיתי היו עם מטפלות ישראליות, אין לי נתונים להביא ממקור אחר. עוד אמרתי לו שכל חוקר או מטפל בכנס הציג נתונים מהמדינה שבא ממנה, ולמיטב ידיעתי אף אחד לא יפנה למטפלת איטלקייה ויישאל אותה איפה הנתונים מנורבגיה ולמה היא לא מציגה גם אותם. אמרתי לו שאני מכירה בסבל של נשים וילדים פלסטינים, ושהבעיה שלי היא לא איתם אלא עם החמאס ודעאש, שהם ארגוני טרור. הדגשתי מהאוכלוסייה היא 20% שאני תושבת הנגב, אזור שבו בדואית, ושכאשר אישה בדואית נפגעת אונס באה אליי, אני מטפלת בה בדיוק כמו שאני מטפלת באישה יהודייה נפגעת אונס. שאני מאמינה לשתיהן באותה מידה. מבטים אוהדים מהקהל. עוד בום! לגבי התרומה של ההרצאה שלי לטיפול המיני, עניתי שאונס נוטה להיות מושתק, ושהתפקיד שלנו, כמטפלים ומטפלות מיניים, הוא קודם כול להאמין למטופלות שלנו, ללא קשר לדת, ללאום או למוצא שלהן, ושמחובתנו לשבור את השתיקה, להשמיע את קולן של הקורבנות שכבר אינן יכולות לדבר. הפעם יש מחיאות כפיים בעקבות דבריי, בום! בהמשך מגיעות כמה תגובות אוהדות יותר: שאלו איך אנחנו מתמודדות עם מה שאנו רואות, ומה הם יכולים לעשות כדי לסייע. בסיום הפאנל יש מחיאות כפיים. הפאנל נגמר, ואני שמה לב שאני רועדת. ארבעתנו מתחבקות. אנחנו מקבלות חיבוקים וחיזוקים גם מהמטפלים והמטפלות שבאו מישראל. אני יוצאת מהאולם מותשת והולכת לחפש מקום שקט. אני מתקשרת לגל ומספרת לו. מרגישה שהוא היה שותף למסע הזה מתחילתו. לחרדה שלי, לצורך שלי בחיזוקים. המסע שבא לסיומו בבת אחת עם סיום הפאנל. הכנס נמשך ללא אירועים מיוחדים. שמעתי עוד כמה תגובות אוהדות, וזה היה משמח לב מאוד. אנשים התעניינו במה שקורה בישראל, שאלו איך אנחנו מתמודדים עם התקופה הזו, וחוקרת טראומה אף שאלה אותי אילו התאמות עשינו למודלים הקיימים .7/10־ של טיפול בטראומה בעקבות ה נסעתי לכנס בתחושה של שליחות, ובסופו של יום הצלחתי גם לראות מעט מבולוניה, לאכול טוב ואפילו לחזור עם קצת קניות. אם הצלחנו לשנות את דעתו של מישהו, אפילו אדם אחד, עשינו את שלנו. השותפות למסע הזה היו הכי טובות שיכולתי לבקש לעצמי. מיכל, טלי וטל, אם אתן קוראות את זה, אני רוצה שתדעו שאני אוהבת ומעריכה אתכן עד השמיים ובחזרה. ביחד כעסנו, נלחמנו כדי שהפאנל יתקיים, היינו חרדות ומודאגות, תמכנו זו בזו ועברנו את זה הכי טוב שהיה יכול להיות. לא הייתי יכולה לעשות את המסע הזה בלעדיכן. אני לא יודעת אם הייתי חוזרת על זה, אבל אני שמחה שנסעתי. מעולם לא הרגשתי גאה יותר ללכת בכנס עם התג הנושא את שמי ומתחתיו כתוב "ישראל". הגעתי לכנס בחשש, בהתרסה ובגאווה. באמירה שאנחנו ||| פה - ואנחנו לא הולכות לשום מקום. צילום: אנדי איפרגן. אלבום אישי PDF להורדת המאמר בקובץ 13
טרנס מתייחס לכל הקשת הטרנסית: טרנסים, טרנסיות, מגדרים לא בינאריים, א־בינאריים ועוד. 1 "הבת שהייתה צילום: ליהי בר־חיים ליאת אוזנה, עומרה לוי־חזן בין אובדן ללידה מחדש - חוויותיהם.ן של הורים לנוער בקבוצה 1 טרנס* טיפולית ואיננה עוד" 14 מן השדה [email protected] . עו"ס להט"ב, נוער וצעירים, מנהל הרווחה, אשקלון | ליאת אוזנה עו"ס, מטפלת זוגית ומשפחתית מוסמכת ומנחת קבוצות, כפר ורדים ובזום. | עומרה לוי־חזן [email protected]
2024 , אוגוסט 104 מידעו"ס תקציר מאמר זה מתאר קבוצה טיפולית פסיכו־חינוכית להורים לנוער טרנס במסגרת שירותי הרווחה של עיריית אשקלון. הרציונל להקמת הקבוצה התבסס על הצורך שעלה במסגרת עבודת השדה של עו"ס להט"ב, המטפלת בנוער טרנס והוריהם במחלקת הרווחה בעיריית אשקלון. הקבוצה הורכבה משישה הורים לנוער טרנס המטופלים.ות בשירותי הרווחה באשקלון, וכללה עשרה מפגשים פרונטליים. מאמר זה מציין ומאיר חוויות ייחודיות וקשיים שעלו בקרב ההורים לנוער טרנס ומתאר את התהליך הטיפולי המשמעותי שעברו, אשר סיפק תמיכה, הזדהות ולמידה. תחילה מציג המאמר רקע תאורטי, המצביע על כך שקבוצות תמיכה פסיכו־חינוכיות מאפשרות עיבוד רגשי בתוך קבוצת השווים ומהוות כר פורה לשיתוף, הזדהות וקבלה. אצל הורים לטרנס עולה כי פעילות חברתית )agency ואקטיביזם מגבירים את תחושת הסוכנות ( ). בהמשך מוצגות התמות 2020 , והמסוגלות (צפתי ונדן . התמודדות 1 : המרכזיות שעלו מתוך התהליך הטיפולי . הכלה וליווי בתהליך ההתאמה המגדרית; 2 ; משפחתית . עבודה קבוצתית בהתמודדות עם תחושות של אובדן: 3 "הבת שהייתה ואיננה עוד". מתוך התמות עולה כי השייכות לקבוצה מאפשרת מקור תמיכה, הזדהות ושיתוף ברגשות מורכבים, שבחלקם דומים ועולים אצל כל ההורים. לצד זאת, ניכר שהשונות בין ההורים - הן בשלבי הקבלה, הן במאפיינים אישיותיים והן בקשרים עם ילדיהם.ן - מציעה אפשרות לצמיחה וללמידה. המענה הקבוצתי נמצא יעיל ביותר לתמיכה, להפגת בדידות ולסולידריות. המסקנות לפרקטיקה הן שיש צורך משמעותי בהקמת מענים מסוג זה במחלקות לשירותים חברתיים ברחבי הארץ, שכן ככל שיהיו יותר קבוצות, הורים רבים יותר יקבלו תמיכה אשר תגדיל את הטולרנטיות ותחזק את הקשר בינם לבין ילדיהם.ן. מילות מפתח: טרנס, נוער, הורים, קבוצה, יציאה מהארון, התאמה מגדרית, הנחיה בקו הרקע להקמת הקבוצה , בעיצומה של מגפת הקורונה בישראל, 2020 בחודש מאי נפגשנו: ליאת אוזנה - עו"ס להט"ב, נוער וצעירים במנהל הרווחה באשקלון, ועומרה לוי־חזן - עו"ס, מנחת קבוצות ומטפלת זוגית־משפחתית מוסמכת (אז בשלבי קבוצת תמיכה להורים ללהטב"ק. 2 ארגון הפועל במרחב הרשת ומקיים מפגשים פרונטליים עבור הורים לילדים.ות טרנס. הארגון פועל 3 .)https://leviot.org.il לשינוי מדיניות עבור ילדים.ות טרנס בישראל. (/ ההתמחות) במחלקה לשירותים חברתיים באשקלון. הנרטיב המרכזי שאפיין את התקופה היה אי־ודאות. אי־ודאות חברתית, ציבורית, מדינית. וכך, בתוך הלא נודע שאפף אותנו, ניסינו לייצר ודאות אצל משפחות שמרגישות שהקרקע נשמטה תחתן והיציבות המוכרת להן התערערה למדי. במסגרת תפקידה של ליאת, כעו"ס להט"ב בעיריית אשקלון, היא מטפלת בנוער וצעירים.ות טרנס, וכן נמצאת בקשר ונותנת מענה טיפולי למשפחותיהם ולמעגלים נוספים בחייהם כגון צוות ביה"ס, הפסיכיאטר.ית המטפל.ת ועוד. דגש טיפולי משמעותי ניתן לקשר עם ההורים ולליווי שלהם בתהליך המורכב שהם עוברים בעת יציאת הילד.ה מהארון. מתוך ניסיונה המקצועי, ליאת זיהתה מאפיינים משותפים אצל רוב ההורים לנוער טרנס שליוותה, כגון: קושי בקבלה והכלה של הזהות הטרנסית של ילדיהם.ן, חוסר היכרות עם התחום, תחושות של בושה ואשמה, בדידות וחוסר חיבור להורים נוספים במצב דומה, ועוד. על אף שישנם מענים כגון קבוצת , ברחבי הארץ וכן בעיר 3 וקבוצת ברית הלביאות 2 תהל"ה אשקלון, מענים אלה כוללים מגוון קבוצות אך אינם כוללים קבוצה טיפולית־חינוכית עבור הורים לנוער טרנס. מתוך כך עלה הרציונל למתן מענה זה, אשר הוקם בלשכת הרווחה באשקלון, ועל כן הקבוצה מהווה מענה חלוצי בארץ. לאור זאת, נוצר שיתוף פעולה בין ליאת - עו"ס להט"ב שמכירה היטב את המטופלים.ות והוריהם ואינה משתייכת לקהילה הלהט"בית, לבין עומרה - אשת מקצוע המשתייכת לקהילה, מכירה היטב את תחום הלהט"ב ובפרט הטרנס ובעלת ניסיון בהנחיית קבוצות. זאת כדי ליצור הנחיה איכותית בקו. רקע תאורטי הורים למתבגרים.ות שנמצאים בתהליך של יציאה מהארון סביב זהותם המגדרית מתמודדים.ות לרוב עם הקשיים ה"נורמטיביים" של גיל ההתבגרות, אך לכך נוספת מורכבות גבוהה סביב גיבוש הזהות המגדרית של ילדיהם.ן והקשיים הרגשיים, הנפשיים והתפקודיים שמתלווים לכך. ה"יציאה מהארון" של הילד.ה גוררת בעקבותיה "יציאה מהארון" גם של ההורה, ולתהליך זה יש משמעויות והתמודדויות רבות מבחינת ההורים ). לעיתים קרובות, ילדים.ות בגיל 2011 ,' (פרדס ושות ההתבגרות יבחרו תחילה להימנע מלצאת מהארון מול ההורים, בשל חשש שהיציאה תסכן את היחסים ביניהם. ההימנעות היא פתרון זמני, ולאורך זמן היא מעצימה 15 ||||
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=