53 הציבורית. באמצעי התקשורת דיברו תכופות על סכנות הקורונה ועל האוכלוסיות הנמצאות בסיכון מוגבר, אולם סכנה אחת גדולה נעלמה מעין הציבור ואוכלוסייה אחת שלמה נשכחה: אוכלוסיית הילדים, והסיכון המוגבר שלה להתעללות והזנחה בתקופת הקורונה. לצד האתגרים הרבים שהביאה עימה מגפת הקורונה, במובנים רבים היא הייתה סוג של זכוכית מגדלת ואִפשרה לנו ללמוד הרבה על אודות הגנה על ילדים. קבוצת מחקר International group of scholars - בין־לאומית protecting children from maltreatment during COVID-19 (https://www.ispcan.org/ working-group-international-scholarsprotecting-children-from-maltreatment- , אשר הוקמה )during-covid-19/?v=402f03a963ba מדינות, פרסמה 15־ עם פרוץ הקורונה וכוללת למעלה מ את מסקנותיה המרכזיות, אשר מדגישות: 1 הגנה על ילדים צריכה להיות במסגרת של מערכת רב־ מקצועית ורב־מערכתית, אשר מושתתת במהותה ובחזון שלה על אחריות קולקטיבית. כלומר, הגנה על ילדים צריכה להתרחש בכל מקום ובכל מרחב ובידי כל מי שנמצא במגע ובאינטראקציה עם ילדים. המשמעות היא שמערכת זו בנויה למעשה משתי מעטפות מרכזיות: פורמלית ושאיננה פורמלית. המערכת הפורמלית מורכבת מאנשי מקצוע מדיסציפלינות שונות, אשר נפגשים עם ילדים בשגרת היום־יום שלהם: המערכת החינוכית (גננות, מורות), מערכת הבריאות (רופאות ילדים בקהילה, אחיות טיפת חלב ורופאות שיניים) ומערכת הרווחה. לצד המעטפת הפורמלית, קיימת מעטפת שאיננה פורמלית והיא מכילה את כל הדמויות הנוספות המשמעותיות לחיי הילד, אשר אינן שייכות למערכות הפורמליות, ובהן מדריכות בתנועת לא ניתן להגן על ילדים נוער, מורי החוגים, שכנים ועוד. בצורה מיטיבה ללא שיתוף פעולה של כלל המערכות! 2 הריחוק החברתי כאסטרטגיה מובילה בהתמודדות עם מגפת הקורונה הוא גורם סיכון לביטחונם ולרווחתם של ילדים. הבידוד החברתי והפגיעה הקשה במצב הכלכלי חוללו פגיעה ישירה בתא המשפחתי, אשר מתמודד בו זמנית בכמה חזיתות: בדידות בגידול הילדים, דאגה למצב הכלכלי ודחק משפחתי מוגבר בכל תת־המערכות במשפחה - המערכת הזוגית, מערכת הורה-ילד, המערכת האחאית ומערכת היחסים של המשפחה הגרעינית עם זו המורחבת. יתר על כן, הריחוק החברתי של תקופת מגפת הקורונה אינו מתחיל ונגמר בריחוק אלא מייצר תופעות חברתיות תפקידם של מדאיגות נוספות, של ניכור ושיתוק חברתי. הקהילה ושל הלכידות הקהילתית הוא מרכזי בהגנה על ילדים! ניכור חברתי מייצר סביבות רעילות עבור ילדים, ואלה מגבירות את הסיכונים! אל עבר צדק מעברי ||ֿ עבודת הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס היא תחנה נוספת לפגיעה מינית בתקופת הילדות במסע שלנו. הוועדה הוקמה בישראל בחודש אוגוסט ופעלה בהשראת מודל של ועדה דומה, הפועלת 2020 בגרמניה. בשונה ממנה, היא לא מונתה מטעם גורם ממשלתי, והיא מובלת על ידי מכון חרוב ובית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל־אביב. פרופ' כרמית כץ, מי שיזמה והקימה את הוועדה הציבורית, היא מנהלת הוועדה. יו"ר הוועדה היא השופטת בדימוס נאוה בן אור, וחברות הוועדה הן עו"ד עפרה בן מאיר - מנהלת קמפוס חרוב לילדים, יעל שרר - מנהלת הלובי למלחמה באלימות מינית, ענת אופיר - מנהלת המיזם למניעת התעללות בילדים במכון חרוב, וצביקי פליישמן - מייסד ומנכ"ל (לשעבר) של עמותת "לא תשתוק". פעילות הוועדה עוצבה לאורם של שני מושגים. הראשון הוא למידה מן העבר, והשני הוא צדק מעברי ) - המתייחס למנגנונים Transitional Justice( משפטיים וחברתיים שבאמצעותם מתמודדת מדינה עם עוולות שהתרחשו, כדי לקדם את תיקון האי־צדק שנוצר. שני מושגים אלו משתלבים זה בזה ומתייחסים לתיקון עוולות שהתרחשו באמצעות בחינת העבר, לרוב דרך אמיתות של מי שהיו קורבנות העוולות והושתקו עד כה. בהתאם לחזונה הערכי, הוועדה בחרה לשים במרכז את הנפגעות והנפגעים וללמוד מהם ומחוויות חייהם על האופן שבו ניתן לסייע להם ולילדים וילדות נפגעים אחרים בישראל. הוועדה פעלה לאסוף עדויות מנשים וגברים שעברו פגיעה מינית בילדותם ונתנה להם במה מותאמת ומכבדת לשתף בסיפור שלהם ובמסרים שחשוב להם להעביר לקובעי מדיניות. בכך הוקדש חלק מהותי מפעילות הוועדה למתן במה ציבורית ופוליטית עבודת הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות היא תחנה נוספת במסע שלנו. הוועדה הוקמה בישראל בחודש אוגוסט ופעלה בהשראת מודל של ועדה 2020 דומה, הפועלת בגרמניה
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=