23 עובדות סוציאליות רבות מגיעות לתפקיד ההדרכה ממניעים מגוונים, כמו רצון להתרענן לאחר שנים של טיפול ישיר או להתפתח אישית ומקצועית גם ברמה הליניארית. מניעים חיוביים אלו הם קריטיים, בעיקר לאור התגמול הכלכלי הנמוך, האחריות והדרישות הרבות של התפקיד. ואכן, התפקיד דורש מגוון רחב של מיומנויות וכישורים: יכולות פיקוח, הדרכה, חינוך והערכה, כמו גם יכולות טיפוליות הכוללות סובלנות, הכלה, אמפתיה ורגישות. הציפייה ממדריכות היא שיוכלו להנחות במתודות קהילתיות, קבוצתיות ופרטניות ויאתגרו את הסטודנטים לצאת מאזור הנוחות שלהם ). עובדות סוציאליות מכנות את Homonoff, 2008( עצמן "מטפלות אקלקטיות", בהתייחס למגוון הכלים וההתערבויות המשמשים אותן בטיפול ובהדרכה ). לדוגמה, Bruno & Dell’Aversana, 2018( הדרכה בעלת אוריינטציה דינמית ממוקדת בסטודנט מזמינה את השאלה "איפה זה פוגש אותך?" ובתוך כך מפתחת יכולות הקשבה, אינטואיטיביות והתבוננות. הדרכה הממוקדת בלקוח תורמת לעבודה קצרת מועד ולהשגת מטרות ברורות בטיפול. ארגז כלים עשיר הוא חשוב, אך יש לזכור כי כל אחת מהגישות היא מוגבלת ויש להשתמש בה בהתאמה למודרך וללקוחות כאחד. לדוגמה, פרקטיקה שהפכה נפוצה היא פרקטיקה מבוססת ראיות (נבו וסלונים־ ), אולם הלקוחות שלנו מתמודדים עם 2011 , נבו מגוון אתגרים בחייהם, כמו מצבי חירום ומשבר, מצבי סיכון, אובדנות, התמכרויות וקונפליקטים אישיים, זוגיים ומשפחתיים, שמצריכים מאיתנו לזהות בזמן אמת את גודל הסיכון בהתבסס הן על עובדות וראיות והן על שכל ישר ואינטגרציה. אקלקטיות היא עמדה פרגמטית, שהוצעה כגישה שימושית לזיהוי ראיות על ידי עובדות סוציאליות Kaushik &הנדרשות לקבל החלטות מושכלות ( ). אנו זכאיות להתגאות בשלל הגישות Walsh, 2019 והטכניקות הקיימות בארגז הכלים של המקצוע שלנו .)Bruno & Dell’Aversana, 2018( מעטים הם תחומי הלימוד שבהם אדם מקבל רישיון לעסוק במקצוע בתוך שלוש שנים, ועוד בתפקיד שבו הוא אחראי לביטחונם הפיזי והרגשי של בני אדם. משימת ההדרכה היא לייצר "מרחב פדגוגי מוגן", במטרה למקסם עבור הסטודנטים את תהליך הלמידה מתוך הפרקטיקה ). המשמעות היא שהמדריכות Domakin, 2015( אחראיות על העברת הרבה מאוד ידע בזמן קצר יחסית. יש לשים לב שהזמן הקצר העומד לרשותן לא יגרום להן להתמקד בהיבטים החיוביים של התהליך בלבד. על אף חשיבותם של חיזוקים ושל פידבקים חיוביים, הם לא .)Domakin, 2015( תמיד מגדלים ומפתחים המשולש אקדמיה-סטודנטים-הדרכה || זהות מקצועית אמורה לענות על השאלות "מי אני כאיש מקצוע?" ו"מה אני רוצה להיות?" הזהות המקצועית מתעצבת ומתפתחת באופן דינמי ומורכב בתהליך תוך־אישי ובין־אישי ובאמצעות אימון וניסיון. אלה מתחילים עוד בתקופת ההכשרה ואף קודם לכן, ונמשכים לאורך החיים המקצועיים. לאורך כתיבת המאמר הנוכחי, הניסיון שלי לתאר בנפרד את המשימות והאחריות של כל אחד מחלקי המשולש, אקדמיה-סטודנטים-הדרכה, בפיתוח הזהות המקצועית - לא תמיד צלח כפי שהייתי רוצה. אני מניחה שאחת הסיבות לכך היא שקשה לייצר את ההפרדה בין כל האמונים על הכשרת הסטודנטים למקצוע. זו משימה המחייבת סינרגיה תמידית ומתפתחת. האקדמיה, המתוארת תחילה, היא הבסיס שממנו יוצא הסטודנט למקומות ההכשרה, ואילו השטח הוא המקום שאליו יגיע בסופו של יום. לא לחינם מתארים את המשולש הזה כ"משפחה", וכמו בכל משפחה טובה - גם כאן יש קונפליקטים ומתיחויות, שעל אף קיומם חייבים לעבוד ). מתח זה הוא חיוני ומעשיר, Domakin, 2015( ביחד ועל אף האתגר שהוא מעמיד - הוא חשוב ומשמעותי להתפתחות מקצוע העבודה הסוציאלית. בתי הספר השונים משקיעים משאבים בפיתוח תוכניות הכשרה בשטח, המשקפות את הערכים שדוגלים .)Shlomo et al., 2012( בהם חברי הסגל שלהם חלקם גם מזהים את חשיבות הקשר הזה וממנים אנשי סגל למנהלי יחידות ההכשרה בשדה. יש הבדלים בין בתי הספר השונים בכל הקשור לתקשורת ביניהם לבין מקומות ההכשרה: עדכון על מצב הסטודנטים, קידום המדריכים ועוד, אבל בכולם מתנהל מערך של תקשורת כזו. המטרה שעלינו להציב לעצמנו היא לקדם כל העת את כל אחת מצלעות המשולש. תהליכי השינוי המתחוללים באקדמיה, בעולם הרווחה ואף בדמותו של הסטודנט הפוטנציאלי, מאתגרים מטרה זו
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=